|
|
|
| כותר |
 |
עקרונות בתכנון היקף המשפחה |
| מחבר |
|
סתיו, הרב דוד |
| בתוך |
|
צהר ל"ז (תשע"ה) 117-138  |
|
|
|
| נושא ראשי |
|
הגות |
| תיאור |
|
המאמר דן באפשרות לתכנן ולהגביל את גודל המשפחה לאחר קיום מצוות פרייה ורבייה בהולדת בן ובת.
במוקד המאמר עומדים דברי רבי יהושע, שלמד מן הפסוק "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (קהלת יא, ו), כי יש להוסיף ולהוליד גם לאחר קיום מצוות פרייה ורבייה. בחלק הראשון של המאמר נדונה מחלוקת הראשונים, אם מדובר בחיוב גמור - מן התורה או מדברי סופרים - או רק בעצה טובה וב"מנהג דרך ארץ". כמו כן נדון היקף המצווה: האם החיוב הוא בלתי־מוגבל, או שהוא מוגבל להולדת בן ובת נוספים בלבד. נדונים גם דברי הפוסקים, שאין חיוב להוליד הרבה ככל האפשר, אלא רק לא לחדול מכך לגמרי.
בחלקו השני של המאמר נדונות סיבות שונות, שהפוסקים ראו כמצדיקות את אי־קיום המצווה: צער ההריון והלידה, צער גידול הבנים, שלום בית, שיקולים כלכליים ושיקולים חינוכיים. סביב כל אחד מהיתרים אלו יש וויכוח בין הפוסקים, אך הדעות המקלות מבוססות היטב במקורות.
מסקנת המאמר היא, שלתורה יש אמירה עקרונית משמעותית המעודדת ילודה, ויש ללכת לאורה כאשר מתכננים משפחה. עם זאת, כאשר האדם כבר הוליד בן ובת ולידות נוספות כרוכות בקשיים, מותר לרווח ביניהן ובמקרים מסוימים אף לחדול לגמרי מלהוליד. |
| מילות מפתח |
|
קידושין ונישואין, מצות פריה ורביה, המשפחה היהודית, תכנון משפחה, מניעת הריון, דחיית הריון |
| טקסט מלא |
|
/journals/t/tzohar/vol037/tzohar03707.pdf |
| מס' מערכת |
|
0008920 |
| |
| תגיות |
[ הוספת תגיות ]
|
|
